הערב ראינו את מיאמי משווה מול טורונטו ואת קרי חוזר לשורות הווריורס בענק.

פורטלנד-גולדן סטייט

גולדן סטייט: למרות שזה קשה, ננסה לשים את המשחק הפנומנלי של סטפן קרי בצד כרגע, ממילא ברור לכולנו שנדבר עליו ב-50 השנה הבאות. נתמקד בדבר החשוב ביותר של הווריורס, המשחק האדיר של דריימונד גרין. החזרה של קרי עשתה לגרין רק טוב. 9 ריבאונדים, 5 אסיסטים, 4 חטיפות ו-7 חסימות זה משהו שלא רואים כל יום (מרחק חטיפה מלהיות הראשון שעושה 5 על 5 בפלייאוף).

גרין שיחק לא מעט כסנטר ועשה עבודה טובה מאוד-מתוך 9 זריקות שנזרקו עליו מתחת לסל, נקלעה עליו אחת (11%). זה מראה שוב שהוא רים פרוטקטור מעולה וקשה לבוא עליו בתלונות על ההגנה אחרי משחק כזה. אבל צריך להגיש תלונות לשאר הווריורס. הם לא יכולים לספוג 67 נקודות במחצית. זה לא יחזיק, ומול קבוצה פחות נאיבית זה גם היה נגמר בהפסד. בוגוט נתן משחק חלש במיוחד מתחת לסל וברור לכל שגרין יתקשה לשחק 48 דקות מתחת לסל. זה מעלה, שוב, את השאלה הגדולה בקשר לפסטוס אזילי.

אזילי לרוב נותן תרומה הגנתית מעולה והיום הוא תרם גם עם חסימות חכמות (5 חסימות שהובילו לסלים ב-9 דקות, לשם השוואה בוגוט עם אחת ב-26) והוא כבר הציל את הווריורס במשחק השני. הוא מספיק חזק בשביל להאבק עם הבלייזרס ומספיק מהיר בשביל לא להראות כבד ולעשות עבירות כמו האוסטרלי. למה קר לא משתמש בו יותר? למאמן העונה הפתרונות. אבל כשקרי נותן יום כזה, זה לא משנה.

פורטלנד: נתחיל מהדבר החיובי עבור הבלייזרס. הם נתנו מחצית ראשונה טובה מאוד ועשו את ההתאמות הנדרשות בהגנה ואפילו הצליחו לעצור את גרין ותומפסון בהתחלה (כשקרי משיל חלודה ופותח עם 0 מ-9 מהשלוש). אבל פה בערך זה נגמר.

לילארד ומקולום נתנו משחקים חלשים מאוד (18 מ-53 ביחד, כשבמחצית הראשונה הם עוד מצליחים ליצור נקודות מהעונשין. זה נעלם והשניים החטיאו גם זריקות פנויות, משל היו לאורי ודה-רוזן), ההגנה לא הצליחה לעצור את גרין (שווה לנסות הרכב עם פארוק-אמינו כסנטר לצד קראב והרקלס, משהו שיתן איזון מסויים לחמישייה עם דריימונד כסטרץ' 5) ואת קרי, והם איבדו את הצ'אנס שלהם לחזור לסדרה.

לקראת ההמשך הדבר הנכון מבחינתם הוא לנסות להאט את קצב המשחק ולא לתת לאלופים לזרוק 49 זריקות ב-29 דקות, להמשיך להשתמש באמינו כגרין סטופר ואולי לנסות עוד מיס-מאץ' רדיקלי (הצבת שומר גבוה על קרי פגעה בו במחצית הראשונה של משחק 4 מול יוסטון, יהיה מעניין לראות איך אד דיוויס ישמור עליו) כלשהו. בכל מקרה, אם הם ינצחו את משחק חמש זאת תהיה הפתעה עצומה, למרות הפלייאוף הטוב של החבורה של סטוטס.

מיאמי-טורונטו

מיאמי: ההיט ראו, שוב, את יכולתו הגבוהה (מאוד) של דווין וויד, שקלע 30 נקודות והיה האיש שהביא למיאמי את הניצחון. וויד נותן סדרה מעולה (27 נקודות למשחק), וזה בא לידי ביטוי גם הערב. לצד המשחק הטוב של פלאש, מה שבלט היה ההרכב הנמוך של מיאמי, בעיקר בהארכה. כשדראגיץ', וויד, ג'ונסון, ווינסלו ודנג משחקים ביחד, יש חמישייה שמאזנת בין הגנה (וויד, ווינסלו, דנג), התקפה (כל החמישייה מלבד ווינסלו) ואיומים מרחוק שנותנים לוויד צבע פנוי. מול קבוצות ללא סנטר דומיננטי, כטורונטו וקליבלנד, החמישיה הזאת תהיה מאוד יעילה.

דבר חשוב נוסף שצריך לשים לב אליו הוא ההגנה על לאורי ודה-רוזן. אחרי שבמשחקים הקודמים שניהם הצטיינו כשמיאמי הפקירה את ההגנה עליהם, הערב רוב הזריקות של שניהם (6 מ-11 אצל לאורי, 14 מ-17 אצל דה-רוזן) באו תחת שמירה כבדה. מגיע פה לא מעט קרדיט לדראגיץ' שנתן משחק הגנתי טוב מאוד (שמר על 13 זריקות, יותר מכל שחקני מיאמי), וכשהוא משחק ככה, לצד וויד ו-ווינסלו, יהיה מאוד קשה לטורונטו בצד השני של המגרש.

טורונטו: כנראה שההתרוממות של לאורי הייתה חד פעמית. גם הוא וגם דה-רוזן היו חלשים מאוד הערב (סיימו עם 7 מ-18 האיבודים של טורונטו ו-19 נקודות משותפות), אבל הם עדיין סיימו את המשחק בהארכה. זה קרה בזכות משחק טוב בהגנה שעצר את מיאמי על יום נוראי (1 מ-13) מחוץ לקשת והשאיר את הראפטורס במשחק למרות יום חלש של כמעט כל שחקני הקבוצה.

למרות זאת, הם לא יכולים לבנות על זה. ריצ'רדסון, ג'ונסון, דנג ודראגיץ' לא יסיימו עוד משחקים עם 0 מ-10 משותף מחוץ לקשת, וזאת לא הגישה שתביא את הראפטורס לגמר המזרח הראשון בתולדותיה. הם צריכים לתת הגנה טובה יותר, בעיקר על וויד. המשימה הזאת מונחת על כתפיו של דמארה קארול (או נורמן פאוול, בעת שקארול נח/מסתבך בבעית עבירות), שיצטרך לעצור את השחקן הטוב ביותר של מיאמי. כמו שזה נראה כרגע, כשטורונטו תעצור אותו המשחק יראה אחרת לגמרי. זה הדבר הכי חשוב מבחינת הראפטורס לקראת המשחק הבא בקנדה, שהוא must-win בשבילם. אם טורונטו מפסידה, מאוד סביר שהמשחק הזה יגמר ב-6 משחקים.